ההתפתחות החברתית והרגשית בתקופת הילדות

ההתפתחות החברתית והרגשית בתקופת הילדות 

היחסים בין בני קבוצת השווים בתקופת הילדות.

בתקופת הילדות חשיבותה של בני קבוצת השווים הולכת וגדלה. חשיבותה נובעת מכמות הזמן שילדים בגיל בי"ס מבלים יחד, כמות זמן זו גדולה מכמות הזמן שילדים אלו מבלים עם משפחותיהם. בני קבוצת השווים מספקים גם התנסויות למידה מיוחדות - הדדיות, שיתוף פעולה והוגנות. התנסויות אלו אינן נמצאות ביחסי הורה-ילד המבוססות על כח ועל ציות. בזכות השוויון הילד יכול ללמוד על כללים וציפיות. היחסים עם בני קבוצת השווים חשובים ללמידה כיצד לווסת את התוקפנות ולהבנת עקרונות הנאמנות והיושר - תחילת ההתפתחות המוסרית. חשיבות נוספת לבני קבוצת השווים היא שהם מדרבנות את הילדים לפתח את מיומנויות פעילות הגומלין שלהם. ילדים צריכים להתאמץ על-מנת שילדים אחרים יתפסו מה הם מבינם וחושבים והם צריכים להתאמץ על-מנת לראות את נקודת המבט של האחרים. על-ידי זאת הילדים רוכשים כשירות חברתית.

טיפול פסיכולוגי בילדים

התקדמויות המאפשרות יחסים מורכבים יותר בין בני קבוצת השווים.

ישנן כמה התקדמויות המאפשרות ליחסים בין בני קבוצת השווים להעשות מורכבים יותר בילדות. הנטיה לחשוב על אחרים במושגים של תכונותיהם הפסיכולוגיות ( מחשבות, רגשות, ויכולות) ולא רק במושגי הופעתם החיצונית ומעשיהם. התקדמות זו מקבילה להתפתחות האני הפסיכולוגי.

התקדמות נוספת היא היכולת להבין את נקודת המבט , הצרכים והרגשות של האחרים. יכולת זו מאפשרת לשתף את האחר על בסיס אישי (חברויות) ומעודדת התנהגות פרו חברתית.

התקדמות שלישית היא היכולת לתפוס שמצבים שונים יכולים לשנות את הדרישות מאנשים ביחסיהם עם האחרים כלומר, מצבים ואנשים שונים דורשים התיחסויות שונות.

התקדמות רביעית היא היכולת המילולית הגדלה. היכולת לבטא הרגשות ומשאלות במילים במקום בפעולות - דיבורים במקום מכות. ילדים נוטים להעליב במקום להרביץ - גורמים מצוקה פסיכולוגית במקום מצוקה פיזית. זאת ניתן לעשות רק כאשר אפשר להבין שהגידוף פוגע על-ידי הבנת הרגשות של האדם הסופג את העלבונות.

חמש התפתחויות מרכזיות ביחסים בין בני קבוצת השווים.

1.                      יצירת חברויות נאמנות - בגיל הגן חברויות חסרות את התמיכה והנאמנות ההדדיים. רק בגיל הילדות מתפתחים רעיונות וציפיות בשלים יותר בקשר לחברויות. בסוף שנות בית-הספר רוב הילדים מעורבים על-פי סאליבן ב-"ידידויות נפש" (chumships) - חברויות קרובות ואישיות מאוד בין שני ילדים מאותה קבוצת שווים. העמקת היחסים קשורה להתקדמויות שונות בדרך חשיבתם של ילדים. חברים נתפסים כאנשים שעוזרים זה לזה ומשתפים זה את זה. יש גם נטייה להתמקד יותר בתכונות האישיות של החברים והם מתוארים כנחמדים וראויים לאמון. בגיל זה ילדים גם מבינים שסכסוכים הם חלק מחברויות.

2.                      יצירת קבוצות שוים - אחד מסימני ההיכר של גיל בית-הספר הוא יצירת רשתות של חברוית ותחושה של קבוצה, ילדים בגיל בית-הספר נוטים לשחק עם קבוצת חברים יציבה יחסית. קבוצת הבנות בדרך-כלל קטנות כאשר לכל בת כ- 2 חברות שהן הטובות ביותר. הקבוצות קטנות משום שבנות נוטות לשים דגש על אינטימיות, שיתוף בסודות ועל תמיכה הדדית. קבוצות הבנים נוטות להיות גדולות יותר והדגש הוא על נאמנות ופעיליות משותפות. בנים ובנות עושים דברים שונים בקבוצה. בנים עוסקים בפעילויות בניה משותפות ופעיליות ספורט. פעילויות אלו מאפשרות התבטאות אישית ומדגישות שליטה, בנסיון של הבנים להנהיג או לנצח. קיימת גם הרבה קירבה פיסית (מכות ודחיפות תוך כדי משחק) אבל אין הרבה קירבה רגשית ומילולית. בנים נוטים יותר להשתתף במשחקי ספורט קבוצתיים בעל כללים מוגדרים ותיאום בין מספר רב של אנשים. בנות נמצאות בקבוצות קטנות ומקושרות יותר כאשר הן נוטות לעסוק בפעילות הכוללת דיבורים ולפעמים הדיבור היא הפעילות. בקבוצת הבנות הנאמנות מושגית מהר יותר.

3.                      תיאום בין חברויות לבין פעילות הגומלין בקבוצה - הלקחים של חברויות קרובות הם אמון והדדיות ואילו בבני קבוצת השווים הלקחים העיקריים שנלמדים הם שיתוף פעולה, תיאום של פעילות ודבקות בכללים ובנורמות. חשוב שילדים ילמדו לתאם בין חברויות לבין מעורבות בקבוצה כי התקבלות בשני קבוצות אלו קשורות להרגשות של ערך עצמי והיעדר בדידות. שני חברים המתפקדים בקבוצה עדיין שומרים על יחסים מיוחדים ביניהם. כאשר אין כשירות חברתית הם לא ישתלבו בקבוצה או שלא ישארו ביניהם יחסים מיוחדים.

4.                      הדבקות בנורמות של קבוצת השוים - השוויון הוא נורמה חשובה מאוד בתקופת הילדות. הילדים דבקים בנוקשות בנורמות של הקבוצה. רק בגיל ההתבגרות תפיסת הכללים והנורמות מתגמשת. נורמה חשובה נוספת היא השיתוף שקשור להוגנות ולתיקון אי-שיוויו. מכיוון שהנורמות של קבוצת השווים בדרך-כלל עולות בקנה אחד עם ערכי מוסר היחסים בין בני קבוצת השווים נחשבים לזירה חשובה לקידום ההתפתחות המוסרית. הילדים עצמם דואגים שציפיות המבוגרים מהתנהגות הילדים יתמלאו. ילדים שאינם עומדים בנורמות לעיתים קרובות מנודים מהקבוצה. קבוצת השווים היא לכן אחד מכלי האכיפה הגדולים של הזרם המרכזי בתרבות.

5.                     שמירת הגבולות בין המינים - הקבוצות הן בדרך-כלל חד-מיניות. האינטראקציות בין בנים לבנות הן בדרך-כלל ברמת הקבוצות ולא ברמת הפרט. זה משחרר את הילדים מהדרישות שמציבים יחסים הטרוסקסואלים. לאינטראקציות בין ילדים בני מינים שונים יש כללים ברורים ומי שלא ישמור על כללים אלו יהיה פחות אהוד בקבוצתו. גם מבוגרים ידרגו ילדים אלו כבעלי כשירות חברתית נמוכה. נראה אפוא שהציות לכללי קבוצת השוים הוא סימן לכשירות ולהסתגלות במהלך הילדות.

המעמד וההתקבלות בקרב קבוצת השווים.

לא כל הילדים מקובלים בקבוצת השוים. יש ילדים שבני קבוצת השווים דוחים ויש כאלה שהם פשוט מזניחים. יש גם ילדים שפורשים מהקבוצה. לחלק מהילדים שאינם מקובלים יש חברים ויש כאלה שאין להם. ילדים לא מקובלים רבים חשים בודדים או מקופחים בידי בני קבוצת השווים אך לא כולם.

ילדים תוקפניים נוטים להיות דחויים יותר והצירוף של שני אלה (התוקפנות והדחייה) קשורים להסתגלות לקויה. ילדים תוקפניים שאינם דחויים מסתגלים טוב יותר ונוטים פחות להיתפס כבלתי רגישים.

במהלך שנות בית הספר המקובלות נעשית יציבה למדי. דבר זה נובע מהיכולת של הילדים לראות את האחרים כבעלי תכונות בנות-קיימא וכך לגבש ציפיות יציבות לגביהם. גם התנהגות הילד מנציחה את מעמדו בקרב בני קבוצת השווים. למשל, ילדים דחויים בילו זמן רב יותר מבודדים מהשאר אן בהתנהגויות שלילית כגון תוקפנות. בעקבות זאת גם במעבר לסביבה חדשה רמת המקובלות בדרך-כלל תישאר משום שהילדים ימשיכו להתנהג באותה דרך. מידת ההצלחה של הילד בגיל בית-הספר מנבאות במידה רבה את הסתגלותו בגיל ההתבגרות, ואפילו את בריאותו הנפשית בבגרותו.

דרך לשנות את רמת המקובלות היא לשנות את ציפיותיהם של ילדים לגבי התגובות של בני קבוצת השווים להתנהגותם או שינוי הבטים מרכזיים בהתנהגות הילדים.

ההתפתחות הרגשית בתקופת הילדות.

בסוף תקופת הגן הילדים כבר חוו את כל הרגשות האנושיים הבסיסיים אך רק בתקופת הילדות הם מבינים רגשות אלו ואת סיבותיהם. הם גם חווים במהלך תקופה זו רגשות חדשים כגון אשמה וגאוה. ההבנה המשתנה של הרגשות מאפשרת לילדים להבין שההתנסות הרגשית תלויה לא רק במה שקורה בהווה אלא גם במה שקרה בעבר ובציפיות. הם גם מבינים שאותו מצב עשוי לעורר רגשות  שונים. ילדים בגיל זה מבינים כבר את כללי הבעת הרגשות. הם יודעים שלפעמים מוטב להסתיר את הרגשות והם מפתחים את מיומנות ההסואה הזאת.

בסיסים רגשיים, חברתיים וקוגניטיביים להתפתחות תקינה.

בגיל שה יש העמקה של התלבטויות מוסריות והבנה עמוקה יותר של סוגיות מוסריות. ככל שהילדים חדלים להתמקד בנקודת המבט שלהם ולהתרכז בהיבט אחד בלבד של המצב כך משתפרת יכולתם לשקול רגשות של בני אדם אחרים ואפילו של כמה אנשים בבת אחת.

גם שינויים חברתיים ורגשיים תורמים להתפתחות מוסרית. כיון שהילדים שואפים לדבוק בתקנים מופנמים ביחסיהם עם בני קבוצת השווים, מתעוררות בהם הרגשות אשמה, האשמה עצמית ותוכחה עצמית כאשר תקנים אלו אינם מתמלאים. הרגשות אלה מעודדות את הילדים לנסות להצדיק את התנהגותם או לפצות על הרע שעשו. הדבר מביא  להבנה עמוקה יותר של העצמי המוסרי והתפתחות נוספת שלו.

העקרונות המוסריים שילדים מאמצים לעצמם הם במידה רבה תולדה של התרבות שלהם.

טיפול בבעיות וויסות רכשי אצל ילדים עם ADHD

בית הספר

הכניסה לבית-הספר מחולל שינוי עצום בחיי הילדים. בית-הספר הוא גורם מרכזי בחייהם של ילדים רבים גם אם רק מהסיבה שהם מבלים שם חלק נכבד מזמנם.

חברות בכיתת הלימוד

חוץ מהלימודים הפורמליים בית-הספר מעודד שיתוף פעולה והתנהגות פרו-חברתית. הוא גם מספק הזדמנויות למגע ולחברויות בין קבוצות שונות שאינן קיימות בשכונת הילד. נורמות וערכים תרבותיים של הזרם המרכזי מחוזקים כל הזמן באמצעות אופן הארגון של הפעילות והענקת הגמול בבית-הספר. בית-הספר מלמד ערכים כגון: עבודה קשה, הנעה להישג, כבוד לקניין הפרט, ציות לסמכות, דיוק, סדר ונקיון וציות לכללים. בית-הספר מעודד גם תחרות והשוואה אצל הילדים. בית-הספר משמש גם כאמצעי חברות התחום של למידת תפקידי המין. מורים מחזקים את הבדלי המין על-ידי ארגון פעילויות סביב המין. לדוג' נתינת מטלות פיזיות לבנים ואומנותיות (קישוט וכדו') לבנות.

למורים רבים יש הטיה לטובת הבנים. מורים נוטים ליחס ביצועים גרועים אצל בנים למאמץ לא מספיק ואילו אצל בנות הם נוטים יותר לראות את הביצועים הגרועים כסימן לכושר לימודי נמוך.