ההתפתחות החברתית והרגשית בתקופת הילדות

ההתפתחות החברתית והרגשית בתקופת הילדות

ההתפתחות הפיזית והקוגניטיבית בגיל הילדות היא איטית יותר מבתקופות הקודמות. פרויד אף כינה את גיל הילדות כתקופת החביון - תקופה שבה דחפיו המיניים של הילד רדומים יחסית.

עקב כך, תקופה זו נחקרה מעט יחסית.

בין גיל 6-12 חלה התפתחות חברתית ורגשית מכרעת בחשיבותה.

אריקסון טען שהסוגיה העיקרית של תקופת הילדות היא האתגר להתחיל לשלוט בהרבה מיומנויות של מבוגרים וההרגשות המתעוררות עקב ההצלחה או הכשלון. הצלחה באתגר זה כונתה על ידו תחושת חריצות - האמונה הבסיסית של האדם בכשירותו וביכולתו לשלוט בעולם, לצד נטייה ליזום פעילויות, לבקש לו התנסויות למידה ולעבוד קשה להשגת יעדים. תחושת החריצות נובעת מהישגים ממשיים בעולם האמיתי ומהתמודדות יעילה עם בעיות, המחוללים תחושות עמוקות של כשירות וערך עצמי. לפי אריקסון, כשלונות חוזרים ונשנים נותנים לילד תחושה של אי-כשירות ונחיתות.

בתקופת הילדות מתגבש בתודעתו של הילד דימוי עצמי בעל מימדים רבים (שכשירות היא רק אחד מהם).

גיל הילדות הוא גם תקופה של התפשטות חברתית.
מטפל נפשי לילדים ומתבגרים כללית

העולם הפנימי של העצמי

שינויי ההתפתחות בתקופת הילדות מכשירים את הקרקע לגיבוש תפיסה שלמה יותר ומשולבת יותר של העצמי, הכוללת את העצמי הפסיכולוגי - מושג של העצמי המורכב ממאפיינים פסיכולוגיים, כגון יכולות שכליות והרגשות שכיחות.

הופעת העצמי הפסיכולוגי

*** ברוטון שאל ילדי גן מהו העצמי, וגילה שהם נוטים לחשוב על העצמי כעל ישות ממשית (# מוח, ראש)), ולא במונחים פסיכולוגיים. לכן הם נוטים להבחין את עצמם מאחרים במונחים של תכונות פיסיות.

רק בתקופת הילדות נעשה העצמי פסיכולוגי יותר: ילדים נוטים לתאר עצמם במונחים של מחשבות, הרגשות, יכולות ותכונות.

המטא-תיאוריה של העצמי - ההבנה של ילדים את טבעו של העצמי והמושגים שלהם עליו. מטא-תיאוריה על העצמי הקשורה במאפיינים פסיכולוגיים דורשת מהילדים להסיק על עצמם ממצבים רבים ולא נקודתיים.

סלמן הראה שקיימת הקבלה בין הופעת תחושה של עצמי פנימי ופרטי אצל הילד לבין מודעותו הגדלה שלכל בני האדם יש מחשבות והרגשות פנימיות, שלעיתים נעלמות מעיני אחרים ולפעמים אפילו מעיניהם שלהם.

התפתחות העצמי החברתי

העצמי החברתי - מודעותו של אדם לכך שזהותו לעיתים קרובות קשורה קשר הדוק לבני האדם שמסביבו. תחושת העצמי החברתי מתפתחת מאד בגיל הילדות. # ילדי בית-ספר יסודי מתחילים לתאר עצמם במונחים של דרכי התנהגותם כלפי אחרים וכן מציינים את השתייכותם לקבוצות חברתיות.

השוואה חברתית - הנטייה להשתמש באחרים כמקור מידע לשם הערכת העצמי. השימוש בהשוואה חברתית גובר בהדרגה בתקופת הילדות. *** ילדים קטנים אינם מעריכים את ביצועיהם ביחס לאחרים, ומתחילים לעשות כן רק בגיל 7-8, ורק בגיל 9-10 הם עושים זאת דרך קבע.

השימוש בהשוואה חברתית תלוי בירידה במרכוז - הילדים צריכים להסתכל על הביצוע של עצמם ושל אחרים בעת ובעונה אחת. השוואה חברתית מבוססת גם על הבנה נורמטיבית של היכולת - הכושר לחשוב על היכולת גם במושגים של מה ש"רב הילדים" יכולים לעשות. השוואה חברתית מושפעת מההקשר התרבותי - האם התרבות מעודדת זאת ולאיזו מטרה.

התחושה המתפתחת של המין

תחושת המין, לרבות סטריאוטיפים מיניים, היא היבט נוסף של העצמי המתפתח בתקופת הילדות. *** להכרת הסטריאוטיפים המיניים יש השפעה חזקה על התפיסות ועל הזכרונות של ילדים.

ילדים בגיל בית-ספר יסודי גם מחילים סטריאוטיפים מיניים על עצמם (העדפות המתאימות לתפקידי מין מסורתיים), ומבקרים עצמם כשהם סוטים מהם.

בנים בד"כ דבקים יותר מבנות בהתנהגות הטיפוסית למין. החשיבה על המין נוטה להיעשות גמישה יותר עם השנים. להשקפותיהם של אנשים חשובים בחיי הילד יש גם השפעה על הדבקות בהתנהגות טיפוסית למין (# אמא קרייריסטית תיצור גמישות בחשיבה הקשורה למין של בנה).

יעילות אישית וניהול עצמי

האמונה של ילדים כי הם יכולים לעמוד באתגרים ולנצחם, ושהצלחותיהם נובעות ממשאבים פנימיים, היא היבט נוסף של העצמי המתפתח בגיל הילדות.

ככל שילדים מפתחים תחושה של יעילות עצמית, כך הם נוטים לבצע טוב למדי מטלות הדורשות שליטה עצמית (# היכולת לדחות סיפוקים).

הקשרי התפתחות בתקופת הילדות

המשפחה

היחסים בין הילד וההורים

היחסים בין ההורים והילד משתנים במידה ניכרת בתקופת הילדות - הילדים כשירים יותר להפעיל שליטה עצמית וההורים מטילים עליהם אחריות ומצפים מהם לציית להנחיות שהפנימו. יש קצת יותר שוויון והוגנות ביחסים. עדיין, יש חשיבות רבה לתפקיד ההורים כמפקחים על התנהגות הילד ומספקים הכוונה בעת הצורך.

הורים משפיעים על ילדים בתקופת הילדות לא רק כמודל ובאמצעות חיזוקים חיוביים, אלא גם באמצעות אופן הפיקוח והציפיות מהילד. # הורים נוטים להעניק לבנים חירות רבה ולעודד אותם לעשות דברים בכוחות עצמם, ובנות להישאר בבית ולהיות מעורבות בפעילויות משק הבית. הם מצפים מבנים לשאפתנות, עבודה קשה, חתירה להישגים ותקיפות, ומבנות להיות מטפחות, נעימות, לא-אנוכיות ואוהבות. *** כאשר הישגיה של ילדה מאיימים על מקובלותה היא נוטה, יותר מבן, להתנסות בחרדה ובירידה ברמת הביצוע.

סגנונות הורות והתפתחות הילד

מאפיינים מסויימים של הורות קשורים קשר הדוק להבדלים בהתנהגויות ילדים. *** הורות המאופיינת בחמימות, תמיכה והטלת משמעת באמצעות פניה לשכל הישר קשורה תמיד במאפיינים חיוביים של הילד. היעדר חמימות והטלת משמעת כוחנית קשורה עם תוקפנות, מרדנות ונטייה להאשים אחרים בתוצאות שליליות. *** הטלת משמעת נוקשה מנבאת תוקפנות אצל הילד בשלבים מאוחרים יותר, וזאת כאשר סיבות אפשריות אחרות לתוקפנות מנוטרלות.

חוקרים גילו שיש להתייחס לקבוצות מאפיינים של הורים ולא לתכונות בודדות.

באומרינד הבחינה בין שלושה סוגי הורים: סמכותיים - מטפחים ונענים, מטילים משמעת באמצעות פניה לשכל הישר, תקיפים בהצבת גבולות ודורשים מילדיהם בגרות, אך מקפידים לכבד את נקודת המבט של הילד; (2) סמכותניים - מטילים משמעת חמורה ונוקשים באכיפת הכללים. בד"כ לא מנסים להבין את נקודת המבט של הילד; (3) מתירניים - מטפחים במידת-מה אך לא מקפידים על גבולות ותקנים.

*** מחקר המשך על נבדקיה של באומרינד כשהיו בגיל 8-9 הראה, כי הורות סמכותית ממשיכה להיות קשורה בתוצאות חיוביות גם בתקופת הילדות. ילדים של הורים סמכותיים נטו להגיע להישגים טובים יותר בעשייה - הנטייה לנקוט יוזמה, להיענות לאתגרים ולנסות להשפיע על אירועים. גם וכחנות תרמה לעשייה של בנות, אך לא של בנים. באומרינג סבורה שעימותים וכחניים כאלה מאזנים לחצים לקונפורמיות.

מקובי ומרטין הציעו מסגרת המדגישה שני גורמים: (1) תכיפות עימותים בין הילד להורה הנוגעים ביעדים; (2) מידת האיזון או ההוגנות בדרך שבה נוטים ההורה והילד ליישב את המחלוקות ביניהם. לדעתם, ההתפתחות המוצלחת ביותר חלה כאשר העימותים הנוגעים ליעדים נדירים יחסית (ההורה תומך מאד בילד), וכאשר היעדים של ההורים אינם משתלטים על אלו של הילד ולהיפך. הורים אלו נענים כלפי ילדיהם ונכונים לשאת ולתת עמם, אך גם דורשים מהם לכבד את השקפותיהם.

גורמים שעשויים לעודד יחסים הרמוניים בין הורים לילדים הם ההתפתחות הקוגניטיבית, הבנת הילדים את הצידוק שבסמכות ההורית והאמפתיה שמפגינים ההורים.

מקובי ומרטין סבורים שגם אופי יחסי הגומלין בתקופות התפתחות קודמות חשוב מאד לטיפוח מערכת יחסים חיובית בין ההורים לילד בשנות בית-ספר יסודי. הם מציגים דפוס של יחסי תן וקח - היסטוריה של היענות וכן מתן כבוד לצרכיו של הילד ורגשותיו יגרום לו "לשתף-פעולה" בתקופת הילדות.

הציפיות שיוצרים הורים וילדים אלה באלה נוטות להנציח את איכות היחסים.

אלימות, סכסוך וגירושין במשפחה

התעללות גופנית בילד או במשפחה (במיוחד באם) קשורה במגוון של בעיות התפתחות אצל הילד, לרבות תוקפנות והסתגרות (גם כשיש שליטה סטטיסטית על גורמים אחרים).

הסכסוך מהווה חלק חשוב מהשפעות הגירושין. *** סיום הסכסוך ממתן את ההשלכות השליליות של גירושין, כגון יחסים בעייתיים עם בני קבוצת השווים ובעיות בלימודים.

הגירושין קשים לילדים בכל הגילים, אך השפעתם על ילדים קטנים גדולה יותר.

בנים נוטים להראות תוקפנות מוגברת ובעיות של שליטה בדחפים בעקבות גירושין, ובנות נוטות יותר לחרדה, לעכבה ולהסתגרות. בנות סובלות מחסרון אביהן באותה מידה כמו בנים. בנות אף עשויות להגיב בצורה שלילית יותר לנישואיי האם מחדש. השפעות הגירושין על בנות יכולות להתעכב זמן רב יותר מהשפעתם על בנים, ולעיתים היא באה לידי ביטוי רק בגיל ההתבגרות. יחד עם זאת, בנים עלולים לסבול מהיעדר מודל התפקיד, החיברות לתפקיד המין ופונקציות משמעת. הם עשויים להגיב באופן שלילי יותר למגורים עם הורה מהמין השני.

יחד עם זאת, רבים מן הילדים להורים גרושים מתפתחים יפה. מגע בלתי פוסק עם שני ההורים, סיום הסכסוך ביניהם, שיתוף פעולה בנוגע לטיפול בילד, רווחת ההורה המטפל ואיכות היחסים במשפחה החדשה מהווים גורמים המעודדים תוצאות טובות.

*** כאשר הגירושין שמים קץ לסכסוך עמוק ומאפשרים שיתוף פעולה בין ההורים, הילדים בד"כ יוצאים נשכרים יותר מילדים החיים בבתים דו-הוריים אך מלאי סכסוכים. ואולם, אם הסכסוך נמשך גם אחרי הגירושין, סביר שהילדים יסבלו מבעיות התפתחות יותר משהיו סובלים עקב הסכסוך בתוך הנישואים.

יש לעזור לילד להבין שהגירושין אינם באשמתו, וששני ההורים ימשיכו לדאוג לו ולטפל בו.

יחסי אחאים

יחסי אחאים כרוכים לעיתים קרובות ברגשות חיוביים ושליליים עזים. סכסוך ויריבות על תשומת לב ההורים ועל אישורם הינה תופעה רווחת, במיוחד כאשר שני הילדים הם בנים או שהילד הגדול הוא בן.

מריבה בין אחאים המבוססת על השוואה חברתית (#מי מוצלח יותר?) מחריפה אחרי גיל 8 בערך.

ילדים מרגישים כי הם רבים יותר עם אחים מאשר עם חברים (לא נמצא בפועל). ריבים עם אחים מסתיימים לעיתים קרובות בדרכי כפייה וברגשות עזים. המחלוקות נשארות ממוקדות בענייני קניין.

אחים קטנים תופסים את אחיהם הגדולים לא רק כמי ששולט בהם, אלא גם כמי שמסייע להם. אחים גדולים לא רק מתנגדים אל אחיהם הקטנים, אלא חשים גם רגשות טיפוח כלפיהם. יחס מעדיף של ההורים מנבא תחרותיות בין הילדים.

הבלבול הרגשי המאפיין לעיתים קרובות יחסי אחים מלמד אותם כיצד להתמודד עם כעס ותוקפנות במערכת יחסים ממושכת. שלא כחברים, אחים אינם יכולים לשים קץ ליחסיהם. זוהי דרך מצויינת ללמוד שהבעת כעס כלפי משהו קרוב אינה מאיימת בהכרח על ההתקשרות ההדדית לטווח הארוך.

יחסי אחים חשובים גם בגלל התמיכה ההדדית שהם יכולים לספק. יחסים אלו לעיתים קרובות מסייעים לילדים להתגבר על גירושין, ולפצות במידת-מה על יחסים גרועים עם בני קבוצת השווים. *** נמצא שגם האח הגדול וגם הקטן יכולים להפיק תועלת מכך שהאח הגדול הוא "הבוס".
טיפול נפשי בבעיות חרדה ודיכאון אצל מתבגרים

בית הספר

חברות בכיתת הלימוד

בתי ספר עשויים לעודד שיתוף פעולה והתנהגות פרו-חברתית, ולספק הזדמנויות למגע חברתי ולחברויות בין קבוצות אתניות שונות.

נורמות וערכים של הזרם המרכזי מחוזקים ללא הרף באמצעות אופן ארגון הפעילויות והענקת הגמול בבית הספר. ביה"ס מהווה אמצעי חברות גם בתחום של למידת תפקיד המין. מעבר להבדלים ביחס שמורים נותנים לבנים ולבנות (יישום ממצאי מחקר - פרק 11), פעילויות רבות מאורגנות סביב המין.

השפעות על ההישגים ועל ההסתגלות בבית הספר

הסתגלותו של ילד בבית-ספר יסודי והצלחתו בלימודים מנבאים בריאות נפשית טובה בבגרות.

*** ראטר מצא כי בתי ספר המדגישים הישגים בלימודים, מעניקים תמריצים לביצועים טובים, ושיש בהם מורים מיומנים המאפשרים לתלמידים לקבל עליהם אחריות, נוטים לטפח תלמידים בעלי הישגים גבוהים מן הממוצע ובעלי מעט בעיות התנהגות. לעומת זאת, ילדים הלומדים בבתי ספר באיכות נמוכה היו נתונים בסיכון מוגבר לביצועים גרועים גם בלימודים וגם ביחסיהם החברתיים. *** שיטות הוראה לא אינטגרטיביות והדרישה להערכה עצמית פומבית של ביצועים קשורות אצל ילדים לציפיות נמוכות יותר מביצועיהם. *** התרועעות עם ילדים בעלי הסתגלות טובה והנעה להישגים בלימודים עשויה להשפיע השפעה חיובית. גורמים משפחתיים כגון תמיכה, טיפוח וסביבה מאורגנת מנבאים במידה רבה גם הישגים וגם הסתגלות בבית ספר. *** ילדים שנשארו כיתה אינם מצליחים יותר בלימודים מילדים נמוכי-הישגים אחרים שלא נשארו כיתה, והסתגלותם טובה פחות.

הטיפול לאחר שעות הלימודים

אצל "ילדי-מפתח" (חוזרים הביתה לבד ודואגים לעצמם עד שההורים חוזרים) בני המעמד הבינוני-גבוה כמעט לא נמצאו חסרונות בטיפול העצמי, אך אצל ילדים עניים פרקי זמן ארוכים של טיפול עצמי לאחר שעות הלימודים קשורים בבעיות לימודים ובבעיות התנהגות. *** תוכניות רשמיות שמפעילים בתי ספר אחה"צ קשורות בהישגים טובים בלימודים ובהסתגלות טובה אצל ילדים עניים, יותר מאשר טיפול של אם, טיפול עצמי או טיפול לא רשמי.