התפתחויות עיקריות בתקופת הגיל הרך

התפתחויות עיקריות בתקופת הגיל הרך

1.      עצמאות גדולה יותר מההורים והסתמכות עצמית רבה יותר.

2.      חברותיות רבה יותר וצורות בשלות יותר של פעילות גומלין חברתית.

3.      מודעות רבה יותר לעצמי ולזולת.

4.      טווח רחב יותר של תגובות רגשיות.

3. המודעות לעצמי ולזולת

ידיעת קיומו של האדם כישות נפרדת מתחילה בגיל הרך.מתחילה להופיע המודעות העצמית יד ביד עם הבנה בשלה יותר של עצמיותם של אחרים.

המודעות לעצמי

·         מחקר-גורדון גלאפ-הראו לילדים את פניהם במראה, ואח"כ מרחו מעט אודם על פניהם והראו להם שוב את פניהם במראה. אם הילד הושיט את ידו היישר אל כתם האודם בפניו (ולא במראה) הסיקו כי הוא יודע שהוא האדם שבמראה. תגובה זו היתה שכיחה בגיל 20 חודשים בערך.

·         הגיל שבו ילדים עם תסמונת-דאון נוגעים באפם המרוח באודם כאשר הם מביטים במראה

קשור ישירות לדרגת הפיגור השכלי של הילד. נראה כי הזיהוי העצמי קשור קשר הדוק להתפתחות הקוגניטיבית הכללית. ככל שהפיגור חמור יותר, כן מאחרים להופיע סימנים של מודעות עצמית בילד.

·         התווספות המילה "אני" לאוצר המילים של הפעוט מהווה גם היא סימן למודעות עצמית, וכך

גם עמידה על דעתם ועל רצונם. טיפול נפשי לילדים ADHA קופת חולים כללית

הבנת הזולת

וולף צינה שלושה שלבים עיקריים בהתפתחות הבנת הזולת:

1.           בגיל שנה בערך, ילדים מכירים בכך שאחרים יכולים לעשות דברים שהם עצמם אינם יכולים, אבל עדיין אינם תופסים שהאחרים הם עושי-פעולה בפני עצמם. # האם מכסה את פניה בידיה והפעוט מגיב בחיקוי. כשהוא מסיר את ידיו הוא מופתע לגלות כי פניה של אימו עדיין מכוסות, כאילו טשטש את ההבחנה בין שני זוגות הידיים ושני הפרצופים.

2.           בשנה השנייה הם תופסים את הגבולות שבין פעולותיהם שלהם לבין פעולות של אחרים, דבר המאפשר להם פעילות בתורות. ואולם תפיסת מושג "האחר" עדיין מוגבלת במידת-מה. # במקום לחכות שהאם תסיר את כפות ידיה הפעוט עשוי למשוך את ידיה במקומה, כאילו אין לו תפיסה בשלה של שני תפקידים עצמאיים במשחק.

3.           בסוף השנה השנייה לפעוט יש הבנה אמיתית שבני אדם הם עושי-פעולה עצמאיים. # בגיל זה הם יכולים לשחק משחק מחבואים אמיתי. בגיל צעיר יותר סביר שיקפצו מהמחבוא לפני שימצאו אותם  ההבחנה בין המתחבא והמחפש עדיין מטושטשת. בגיל שנתיים הם יתקשו לחכות עד שימצאו אותם, אבל כאשר המחפש מתקרב אליהם הם ירוצו לכיוון ההפוך  מעיד כי הם מכירים בנפרדות של התפקידים.

הכרה זו מונחת ביסוד מאבקי הרצון הנוטים להתעורר בתקופת הגיל הרך.

הבנה מתקדמת של הזולת משפיעה על פעילות הגומלין של הפעוט עם קבוצת השווים. # בשנה השנייה מתחילים תינוקות להבין את משמעות הקניין. פעוטות בני שנתיים ינסו פחות מבני 18 חודשים לקחת אובייקט מפעוט אחר, וייטו לנהל לגביו מו"מ. בני שנתיים ייטו יותר לוותר על אובייקט כאשר פעוט ששיחק בו לפניהם מנסה לקחת אותו. שינויים אלו נובעים מהבנה גדלה והולכת כי גם לאחרים יש זכויות.

4. שינויים רגשיים

ההתפתחויות הרגשיות ממלאות תפקיד מפתח בהתחלה של קבלת הכללים והנורמות החברתיות אצל הילד.

הרגשות, רגישות חברתית וניצני מוסריות

כבר באמצע השנה השנייה מראים פעוטות רגישות לדרישות חברתיות-למשל, ההבנה שפעילויות מסויימות אסורות. את השינויים האלו מנחות ההרגשות הקיימות אצל פעוטות בתקופה זו לדוגמא- בפעוטות ניכרת המודעות לדברים שאינם כפי שהיו צריכים להיות. # הבעות אי-ודאות או מצוקה נוכח אובייקטים פגומים, או מצוקה כאשר נורמה חיצונית מופרת או שאי-אפשר למלאה. הם מתחילים להיות רגישים לכאבם של אחרים, ולראשונה ניגשים לאחרים הנתונים במצוקה. זהו סימן מוקדם לאמפתיה. ואולם, תגובות אלה עדיין אינן מובחנות-כלומר הן דומות זו לזו בלי קשר למצב המעורר אותן. הן מתאפיינות בעוררות כללית, שלעיתים קרובות יש בה מרכיב גדול של חוסר-ודאות.                                                                                                 בסוף השנה השנייה פעוטות מגיבים ברגשות שליליים להסגות הגבול שלהם עצמם.

חרדת סטייה - הרגשות שליליות שפעוטות חשים כאשר הם עושים משהו אסור או עומדים לעשות אותו.

·         בניסויים עם תקלות מבוימות (מיץ שנשפך על חולצה חדשה) מראים פעוטות מגוון רגשות

שליליים, מביעים את דאגתם במילים ומנסים לתקן את המצב.  בתנאי מחקר טבעיים הם עושים גם נסיונות לתקן את התנהגותם כשהם הם תופסים שהם עושים משהו "רע". הדבקות של הפעוט בכללים שנקבעו ע"י מבוגרים דורשת כמעט תמיד נוכחות של מבוגר. אך המודעות לכללים והרגישות לתגובות הזולת מהוות התחלות מוקדמות של "העצמי המוסרי".

רגשות משתנים ורגשות חדשים

רמות גבוהות של עוררות פחות גורמות עתה משבעבר לילד להתנהגות לא-מאורגנת. לכן, קל יותר לפעוט לשאת רגשות עזים. פעוטות יכולים להתנסות בעליצות או בפחד ברמות שקודם לכן היו גורמות לחוסר ארגון מוחלט.

המודעות להיותם ישויות נפרדות מאפשרות לפעוטות דרכים חדשות להביע רגשות בפני מטפליהם. # התנגדות במצב של כעס, הבעת התרסה כדרך להכריז על רצונו, חיבוק שבא להראות את רגשותיו כלפי המטפל.

רגשות חדשים, שלא היו קיימים בינקות, מופיעים בתקופה זו. # בושה - תחושה של העצמי כחשוף ופגיע, העצמי "הרע". בגלל שתחושת העצמי עדיין שברירית, פעוט שנענש פגיע להרגשה שהעצמי כולו מתפורר; # הערכה עצמית חיובית - התענגות על העצמי, שביעות רצון עצמית (מבשר גאווה).

לואיס מכנה את הרגשות החדשים המופיעים בתקופה זו רגשות של מודעות עצמית או רגשות משניים - להבדיל מהרגשות היסודיים (שמחה, כעס, פחד, הפתעה וכו'), נדרשת לרגשות המודעות העצמית תחושה אובייקטיבית כשלהי של העצמי והבנה כלשהי של כללי התנהגות. # פעוטות שמזהים עצמם במראה נוטים להיות במבוכה יותר מתינוקות שאינם מזהים עצמם. לואיס טוען שבניגוד לרגשות היסודיים, הרגשות המשניים מתגלים במגוון של תגובות תנוחתיות, פיזיות ומילוליות, ולא רק בהבעות פנים סטריאוטיפיות:בושה למשל, מובעת לא רק בחיוך חששני אלא גם בראש ועיניים מושפלים ובתנוחה מתוחה.

יחס ההורה והפעוט

כל שינויי ההתפתחות שציינו משפיעים מאוד על יחסי הורה ילד. מצד אחד הם פותחים מקורות הנאה וערוצי תקשורת חדשים עם הילד, ומצד שני הם מעמידים דרישות ואתגרים חדשים למטפלים.

תפקידי ההורים

על ההורים להתאים את התנהגותם ליכולות ולמגבלות הנוכחיות של הפעוט. תפקיד ההורים הוא ליצור זירה שבה לילד יש מרחב ותמיכה להתפתחותו. ברונר כינה את מה שההורים מספקים פיגום. המטפל מספק מסגרת ל-ויסות עצמי מונחה - הפעוטים מסוגלים לווסת את עצמם אך רק בהנחיית המטפלים.
פסיכולוג מומלץ

תפקיד נוסף של ההורים הוא להציב גבולות נאותים לילד. אחת הדרכים שהם עושים זאת היא באמצעות פקודות, הערות ושאלות, אגב ניצול יכולתו המתרחבת של הילד להבין את השפה. כפי שמדגישות תיאוריות הלמידה החברתית, פעוטות לומדים הרבה על גבולות מעצם ההתבוננות בהוריהם המהללים, מוכיחים ומתקנים את אחיהם.

הגבולות מבטיחים לפעוט שהוריו לא יתנו לדחפיו להרחיק לכת יותר מידי ובכך יכול לבחון ולחקור את יכולתי בחופשיות. הגבולות מקנים איזור בטחון שבו יכולה ההתפתחות להתרחש.

האיכות הכללית של הטיפול ולא שיטות ספציפיות כגון גמילה מיניקה, הן אלו שמשפיעות השפעה משמעותית על ההתפתחות. האיכות הכללית של הטיפול ובפרט, העקביות שבה מציבים ההורים את הגבולות ומספקים הדרכה, משפיעה על מידת הצלחתו של הילד להתמודד. מחקר גילה כי צירוף של שליטה והנחיה תומכת הניבנ מידה מירבית של צייתנות בילד מבלי לסכן את הכרת עצמיותו.הורות "סמכותית" - שילוב של שליטה ותמיכה.  שליטה שלילית לבדה הביאה להתרסה.

שינויים בטיפול בתקופת הגיל הרך

בכל התרבויות משתנה הטיפול בפעוטות במידה ניכרת במהלך תקופת הגיל הרך.

אחד השינויים בחברה המערבית הוא מעורבות גוברת של האב בטיפול בילד (במיוחד כשמדובר בבנים). האבות מעורבים לעיתים קרובות יותר במשחק ופחות בטיפול וטיפוח. מעורבות האב עשויה להקל על הפעוט בהתחלות של הפרידה הפסיכולוגית מהאם. בקיומם של שני מטפלים בעלי סגנונות שונים יש יתרונות לפעוט.

הסתגלויות אישיות: שורשי האישיות

בעקבות רכישת יותר מודעות עצמית, חלק מן הפעוטות מפתחים גישות וצפיות חיוביות אל העצמי, ואילו אחרים רואים את העצמי ראיה שלילית. חלקם מראים מיומנויות בהתמודדות עם רגשותיהם ואחרים מניחים לרגשות לגבור עליהם. הבדלים אלו משפיעים על התייחסות הפעוט לזולת, על התייחסות הזולת לפעוט ועל תגובת הפעוט להזדמנויות ואתגרים. דפוסי הסתגלות - סגנון התגובה של כל ילד את הזולת ואל הסביבה. אלו הם שורשי האישיות.

להיות לאדם נפרד

תהליך ההיפרדות והייחוד (מהלר) - ההיפרדות הפסיכולוגית של הילד מן המטפל, ומודעות גדלה להיותו נפרד ואוטונומי. זאב הלוי ככל שהילדים מתרחקים מן המטפל ומתנסים בעשיית דברים בעצמם, הם נוכחים יותר ויותר בעצמאותם, ומבינים יותר ויותר שפעולותיהם נפרדות מאלו של המטפל. תהליך זה עלול לעורר בפעוט חרדה בשל הוויתור על הקרבה הקודמת למטפל.

תהליך ההיפרדות והייחוד אינו חלק באותה מידה אצל כל הילדים.

לפי אריקסון, גורם מרכזי המשפיע על התהליך הוא הדרך שבה מציבים ההורים את הגבולות לילדים. הסוגיה המכרעת בשלב זה היא "אוטונומיה לעומת בושה וספק".

גורם נוסף הוא מידת האמון הבסיסי שפיתח הילד. כאשר האמון חזק, הפעוט יכול לחתור לאוטונומיה ועדיין להרגיש בטוח. סנדר: פעוטות אינם מנסים להגיע אך ורק להסתמכות עצמית; חתירתם לאוטונומיה מאוזנת בפניות לשותפות רגשית מתמשכת עם המטפל. אם הפעוט מרגיש כי יחסי ההתקשרות בטוחים והמטפל נשאר זמין, כי אז ירגיש חופשי לחקור את כשריו במלואם. לפי אריקסון, האמון הבסיסי שנוצר בתקופת הינקות תומך באוטונומיה בתקופת התפתחות זו.

כאשר ילדים חרדים יותר מידי לזמינותו של המטפל, כאשר האוטונומיה נכפית עליהם מוקדם מידי, או כאשר נסיונות העצמאות שלהם אינם מתקבלים בעין יפה, יכולתם להסתמך על עצמם עלולה להיפגם. הדבר יכול להתבטא בדבקות מתמשכת במטפל, מאבקי כוח בלתי מתפשרים, פעולות גומלין כעוסות, היעדר עניין רגשי בשליטה וניתוק רגשי כללי.